הרגע שבו השתנו חיי / מאת: הילה צרפתי

בשנת 1996, כשהייתי בת 36, החלטתי להגשים את חלום האמהות ולהתחיל תהליכי הפריה באמצעות בנק הזרע. בין הבדיקות הראשונות ששלחו אותי אליהן היתה בדיקת HIV. כך קיבלתי את הבשורות המרות מכל: גם לא אוכל להפוך לאמא וגם נדבקתי ב-HIV, שהיתה אחת המחלות הסופניות הקשות ביותר באותה התקופה. בדיעבד, אני מבינה שנדבקתי חמש שנים קודם לכן, בתחילת שנות התשעים (וליתר דיוק, במלחמת המפרץ, 1991), מבן הזוג שלי דאז, עמו קיימתי מערכת יחסים זוגית נפלאה שנמשכה שנה. 

"רציתי להביא לעולם חיים, וקיבלתי בשורת מוות"

הרגע שבו גיליתי שאני נשאית HIV זכור לי כקשה ביותר. רציתי להביא לעולם חיים, וקיבלתי בשורת מוות. חיי השתנו מקצה לקצה. עולמי חרב עליי. כשהגעתי למחלקה ברמב"ם מבוהלת ומפוחדת, בקשתי מהרופאה שלי (המלווה אותי עד היום), עזרה. הייתי מלווה באחותי עדנה שבאה מצרפת. המשפחה תמכה ועזרה לאורך כל הדרך, מה שלאחר מכן הבנתי שממש אינו מובן מאליו ושהרבה מאוד אנשים במצבי חוו נידוי חברתי ומשפחתי. הרופאה שלי ייעצה לי להכנס לאשפוז יום ברמב"ם למשך חצי שנה ואני קיבלתי זאת כעוגן להצלה. אני לא יודעת איך הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה בימים האלה ולהגיע מדי יום לבית החולים, אבל היום אני מבינה שאותם כוחות הביאו אותי להרים את עצמי מחדש.

אז היה מדובר במחלה סופנית ולא היתה לי כל יכולת לתכנן עתיד. זה גרם לי לחיות את הרגע, אמנם עם המון ספקות ודאגות, אבל תמיד ראיתי את האור הקטן בחשיכה. אמנם הטיפול שקיבלנו אז היה נוראי, אבל היתה לי רופאה נהדרת ומעגל קרוב ותומך. אני ברת מזל שהייתי מוקפת במשפחה אוהבת, תומכת ומחזקת שעשתה הכל כדי לעזור לי להתמודד עם המשבר. בנוסף, הייתי חברה בקבוצת תמיכה שגרמה לי להרגיש שאני לא לבד עם ההתמודדות הזאת ושיש עוד אנשים שעוברים את מה שאני עוברת.

"היום אני שולטת בנגיף ולא הוא שולט בי"

הייתי ברת מזל גם משום שזמן קצר יחסית לאחר האבחון שלי, נכנס לשימוש הטיפול התרופתי שהפך את המחלה מסופנית לכרונית, ופתאום יכלתי פשוט לחיות. מאז ועד היום אני ממשיכה להתמיד ולטפל בעצמי. אני מקפידה לקחת את הטיפול התרופתי ולא היה יום אחד שפספסתי כדור. אני שומרת על עצמי ודואגת לגוף בריא ונפש בריאה. אני מרגישה היום שאני שולטת בנגיף ולא הוא שולט בי. אני נמצאת בסטטוס אנדיטקטבל, זאת אומרת שרמת הווירוס בגוף שלי אינה מזוהה, והמערכת החיסונית שלי חזקה יותר מאי פעם. ברור לי שאם הייתי מאובחנת היום, הייתי יכולה להגשים את חלום האימהות ושנשים שחיות כיום עם HIV יכולות לחיות חיי משפחה רגילים.  

אין פרופיל ל-HIV

אני נשאית מזה 26 שנים, אני לא שייכת לאף אחת מקבוצות הסיכון להדבקה ב-HIV. אני אישה ילידת הארץ, קיבוצניקית, גננת במקצועי. במהלך חיי היו לי מעט מאוד פרטנרים, כולם במסגרת מערכת יחסים רציפה. אני ילדה טובה (גם כיום בגיל 62) מקיבוץ רגבים, שפשוט נדבקה מהבן זוג שלה, בחור טוב, נורמטיבי ומשכיל שעבד כעורך דין בתל אביב, שפשוט לא היה מודע לזה שהוא חי עם HIV ועד היום אינני יודעת מה עלה בגורלו. אני לא נופלת לפרופיל שלצערי אנשים משייכים ל-HIV. אני מאמינה שאם אני נדבקתי ב-HIV, כל אחד יכול להדבק ב-HIV. אין בי שום האשמה ואני לא מחזיקה טינה כלפי איש. אני מבינה שאני לוקחת אחריות על חיי ועל המהלך שלהם, לטוב ולרע. הייתי צעירה, תמימה, מאוהבת עד מעל הראש. זה הכל.

אם הייתי יכולה לפגוש את הילה שלפני ההדבקה, הייתי אומרת לה להיות בדיוק מי שהיא, להשמיע את קולה, לא להתבייש באף פגם. הייתי גם אומרת לה שמערכת יחסים זוגית היא לא שריון ושלמרות האהבה והאמון- עדיין צריך להבדק ל-HIV. אני שלמה עם חיי כיום, אבל אין ספק שאם אני ובן הזוג היינו נבדקים בתחילת מערכת היחסים, הייתי יכולה לחסוך מעצמי הרבה.  

מוגש כשירות לציבור מטעם חברת גיליאד סיאנסז ישראל והוועד למלחמה באיידס.

המידע באתר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה המלצה לטיפול רפואי או תחליף להתייעצות עם רופא. חברת גיליאד והוועד למלחמה באיידס דואגים לספק מידע עדכני ואמין ככל שניתן באתר זה, אך אינה מתחייבת לשלמות או עדכניות מוחלטת של המידע. כל שימוש שייעשה במידע המופיע באתר הוא על אחריות המשתמש בלבד.